רועי נפל באסון הנמר בקרב בצפון רצועת עזה יחד עם עוד עשרה מלוחמיו ביום החמישי ללחימה בעזה.

רועי, בן זקונים לאריה ובטי, אח קטן לעדן ותומר נולד בשכונת קטמון בירושלים ב 5/11/2002, ל׳ במר חשוון תשס״ג.
ביסודי רועי למד בביה״ס יהודה הלוי ולאחר מכן עבר לתיכון גבעת גונן. אחד התחביבים העיקרים שלו היה ספורט.
מגיל קטן רועי התאמן בג׳ודו ונחל הצלחות רבות. רועי שיחק גם בליגת השכונות של הפועל ירושלים בכדורגל וכדורסל מה שגרם לו בנערותו להיות אוהד שרוף של הפועל ירושלים בכדורסל.
רועי למד בתיכון במגמת תקשורת ואת סרט הגמר שלו עשה על שכוֹל. את הסרט רועי וחבריו הקדישו בין היתר לסמ״ר ליאל גדעוני הי״ד שנפל ביום שישי השחור במבצע צוק איתן. רועי לקח את המשפט של ליאל ״תחייכו כי חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך הלאה״ כדרך חיים. הקשר בין רועי וליאל הוא גדול מכדי לספר. בין קווי הדמיון בין השניים: שניהם גדלו באותה שכונת, למדו באותו תיכון אצל אותה מחנכת, אהדו את אותה קבוצת כדורסל, רועי התגייס לגבעתי בעקבות ליאל, שניהם נולדו באותו תאריך ונהרגו באותו רצועת עזה הארורה.
רועי אהב מאוד לטייל, ללכת לים ולאכול.
רועי הכיר את ניצן, בת זוגו בשלוש השנים האחרונות במכינה קדם צבאית ״דרך ארץ״ בה שניהם היו. ניצן, היא גולשת מאשקלון, השתחררה שבועיים לאחר נפילתו של רועי מצה״ל לאחר שירות צבאי מלא כלוחמת בגדוד החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. לניצן ורועי היה קשר מדהים אהבו לטייל בארץ ובעיקר לבלות את הסופשים בים, מעבר לזוגיות טובה ומכילה זה הם החברים הכי טובים והחברות מלאה בשמחת חיים, באושר ובצחוק ובעיקר נהנו מהחיים.

רועי נלחם במשך שלושה ימים בכפר עזה יחד עם חבריו וטיהרו את הקיבוץ ממחבלים. כשיצא רועי כתב מכתב למשפחה אותו קיבלנו רק לאחר מותו. רועי כמו רועי שתמיד החיוך נסוך על פניו, בעל רוח שלא ניתנת לשבירה כותב לנו: ״החיוך עולה בכל רגע אפשרי לראות את כל מי שנמצא פה זו ארץ ישראל שלמענה אני עושה את זה״. 
משפט חיזוק מהמשפחה לעם ישראל: את מכתבו למשפחה, שהפך לצוואתו רועי חותם במילים ״ורק תתחזקו מהכל״ וזה המסר שלנו כמשפחה לעם ישראל- לקום מהשבר שפקד אותנו כעם, לצמוח ממנו ולהתחזק למען מי שהקריב את חייו בכדי שנוכל להיות עם חופשי בארצנו

״החיוך עולה בכל רגע אפשרי, לראות את כל מי שנמצא פה – זו ארץ ישראל שלמענה אני עושה את זה״.

ייעוץ ועיצוב גרפי - מאי לייטי